יש כזה דבר "היררכית עץ", בדקתי.
מבנה יפה ומפואר שבנוי מאבות ובניהם ונכדיהם, בלחיצה על סימן הפלוס הקטן שליד שם האב, נפתחים ענפים, נחשפים ילדים. לחיצה על המינוס, הופ, כולם מצטמצמים והאב נשאר גלוי, כל הילדים מצטנפים תחתיו, ממש כמו אפרוחים מתחת לתרנגולת.
בעולם שלנו, המבנה הוא הפוך לחלוטין. כל אבא עושה השתדלות שילדיו בבוא העת יסתירו אותו, יעלימו אותו. אם נחפור היטב נגלה את האב, קורץ בענווה, ואומר: מכל ילדי הוסתרתי..ומנכדי יותר מכולם.
ובעצם הילדים צריכים להיות תמיד על המשמר, הרי קלונו של האב הוא ההולך להיחשף חלילה, אם אחד מהם ישבור את המעגל. הילדים מתוחזקים בלי עין הרע, האב עושה בשבילם הכל, נותן להם בגדים יפים, כדי שמבטי הזולת יתמקדו בהם, מפטם אותם כראוי, שמא ייווצר רווח בין ילד למשנהו, דואג אם הם לא גובהים מספיק , הרי איך יסתירו את חולשותיו?
בבוא העת, דואג להם לבת זוג, כדי שזאת תצטרף למעגל.
כך מתוחזק המעגל כל ימות השנה, כשהילדים מקבלים כנפיים, הם מסוככים באברתם על האב, תעודות והוקרות מצטרפות לחומה ומעלימות אותו כליל.
בתים, רכבים, עסקים.
תארים, פרסים, טקסים.
נישואין, ילדים נכדים.
לפעמים יש גם חורים בחומה:
גירושין, פיטורין, אבדנים.
כאן מצטנף האב המדולדל מעצב, ומורט את שערותיו השחורות האחרונות ומחזק באמצעותן את החומה.
השערות מלבינות, השרירים נחלשים, האב מוציא מכיסו את מפתחות האזיקים, ומשחרר את השרשרת.
-"תעזור לי בן" לוחש לראשון.
הראשון, שיכור מחופש, רץ ומנופף ברוח.
-"תעזרו לי בנים" מלחשש אל החלל הפתוח, לראשונה הוא לבד במעגל, רק טביעות הרגלים של השרשרת האנושית שהקיפה אותו, נשארה מסביבו.
-"בוא, אני אעזור לך לעלות חזרה לכיסא", נשמע מאחוריו קול במבטא זר.
פיליפיני מחויך מסתכל עליו, בוחן את חברו למסע למשך שלושת - ארבעת השנים הבאות.
-"בסדר" הוא אומר, "בסדר"
והם נוסעים.
מבנה יפה ומפואר שבנוי מאבות ובניהם ונכדיהם, בלחיצה על סימן הפלוס הקטן שליד שם האב, נפתחים ענפים, נחשפים ילדים. לחיצה על המינוס, הופ, כולם מצטמצמים והאב נשאר גלוי, כל הילדים מצטנפים תחתיו, ממש כמו אפרוחים מתחת לתרנגולת.
בעולם שלנו, המבנה הוא הפוך לחלוטין. כל אבא עושה השתדלות שילדיו בבוא העת יסתירו אותו, יעלימו אותו. אם נחפור היטב נגלה את האב, קורץ בענווה, ואומר: מכל ילדי הוסתרתי..ומנכדי יותר מכולם.
ובעצם הילדים צריכים להיות תמיד על המשמר, הרי קלונו של האב הוא ההולך להיחשף חלילה, אם אחד מהם ישבור את המעגל. הילדים מתוחזקים בלי עין הרע, האב עושה בשבילם הכל, נותן להם בגדים יפים, כדי שמבטי הזולת יתמקדו בהם, מפטם אותם כראוי, שמא ייווצר רווח בין ילד למשנהו, דואג אם הם לא גובהים מספיק , הרי איך יסתירו את חולשותיו?
בבוא העת, דואג להם לבת זוג, כדי שזאת תצטרף למעגל.
כך מתוחזק המעגל כל ימות השנה, כשהילדים מקבלים כנפיים, הם מסוככים באברתם על האב, תעודות והוקרות מצטרפות לחומה ומעלימות אותו כליל.
בתים, רכבים, עסקים.
תארים, פרסים, טקסים.
נישואין, ילדים נכדים.
לפעמים יש גם חורים בחומה:
גירושין, פיטורין, אבדנים.
כאן מצטנף האב המדולדל מעצב, ומורט את שערותיו השחורות האחרונות ומחזק באמצעותן את החומה.
השערות מלבינות, השרירים נחלשים, האב מוציא מכיסו את מפתחות האזיקים, ומשחרר את השרשרת.
-"תעזור לי בן" לוחש לראשון.
הראשון, שיכור מחופש, רץ ומנופף ברוח.
-"תעזרו לי בנים" מלחשש אל החלל הפתוח, לראשונה הוא לבד במעגל, רק טביעות הרגלים של השרשרת האנושית שהקיפה אותו, נשארה מסביבו.
-"בוא, אני אעזור לך לעלות חזרה לכיסא", נשמע מאחוריו קול במבטא זר.
פיליפיני מחויך מסתכל עליו, בוחן את חברו למסע למשך שלושת - ארבעת השנים הבאות.
-"בסדר" הוא אומר, "בסדר"
והם נוסעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה